החלטה בתיק ב"ש 4094/08

לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב בת.פ. 107/08 (מחוזי -  י-ם).

האישום

1.         כתב האישום הוגש כנגד המשיב בשלב מאוחר, לאחר שאותר על ידי המשטרה, שעה שנגד מעורבים נוספים (שני אחיו של המשיב) הוגש כתב האישום סמוך לאירוע, (ת.פ. 3107/07). המדובר בפרשה בסכסוך על רקע רצונו של המתלונן בקשר רומנטי עם אחותם של המשיב ושני אחיו. הלה ביקש את ידה של אחותם, אך נתקל בסירוב המשפחה. עובדות הפרשה על פי כתב האישום:

ביום 25.7.07, בין השעות 20:00-21:00, נסע המתלונן ברכבו יחד עם יוסף אבו קטיש (להלן - יוסף), באזור תחנת הדלק נווה אילן, בסמוך לאבו גוש. בתחנת אוטובוס בסמוך לתחנה נכמו איברהים אבו גוש (להלן - אברהים), יאסין עבד אל רחמן (להלן: יאסין) ואמיר ג'אבר"

למקום הגיע כלי רכב אחר מסוג יונדאי (להלן: היונדאי) שחסם את נתיב הנסיעה של רכב המתלונן, וממנו ירדו חמישה תוקפים: הנאשם, אחיו דודו וסיני ג'בר, ושני רעולי פנים (להלן: "התוקפים), ובידיהם אלות וסכינים ואמרו ליושבים בתחנת האוטבוסו שהם "יזיינו את מי שיתערב".

למראה התוקפים, ברח יוסף מרכבו של המתלונן. גם יאסין ואיברהים החלו לברוח מהמקום. שניים מהתוקפים רדפו אחריהם מרחק קצר ללא  הצלחה. לאחר מכן הצטרפו לשאר התוקפים והחמישה החלו לתקוף את המתלונן תוך שהם אוחזים בו.

דודו ג'בר חבט במתלונן בראשו בעזרת אלה. הנאשם ניסה לחבוט בו בעזרת אלה אך המתלונן הצליח להדוף אותו. לאחר מכן, השתחרר המתלונן מאחיזת התוקפים והחל לרוץ מרחק קצר אך נפל במנוסתו והתוקפים רדפו אחריו ותפסו אותו.

ל אחר שתפסו את המתלונן, דקרו התוקפים את המתלונן בסכין באיזור האגן והכו אותו.

לאחר מכן, עזבו התוקפים את המקום ברכב היונדאי.

כתוצאה מהמעשים, נגרמו למתלונן כ-6 דקירות באגן הכוללות חתך עמוק בבטנו הימנית וחתכים מעל ישבנו והוא נזקק לניתוח בהרדמה כללית. כן נחתך בראשו מחבטת האלה.

בגין כך מייחסת המאשימה למשיב ביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה על פי סעיף 329 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

הבקשה

2.         המאשימה,המבקשת, טוענת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת העבירה בה מואשם המשיב, ישנה עילת מעצר שכן מדובר באלימות חמורה תוך שימוש בנשק חם או קר המקימה חזקת מסוכנות שעל המשיב הנטל להפריכה, וכי אין חלופה ראויה למעצרו עד תום ההליכים.

דיון בטענות הצדדים

ראיות לכאורה

3.         ב"כ הצדדים מפנים לראיות שבתיק החקירה וכן לטענות והטיעונים שעלו בדיון בפני כב' השופט צ' זילברטל (ב"ש 9830/07) בבקשה למעצרם של שני אחיו של המשיב, שם ניתחו הצדדים את הראיות לכאורה. שני אחיו שוחרו בערבות למעצר בית בתנאים שנקבעו שם.

ב"כ המבקשת חוזרת ומצביעה על הסתירות של הנאשמים (המשיבים שם והמשיב דכאן), בהודעותיהם במשטרה, ואולם לטענתה יש הבדלים במסכת הראיות בין המשיב לאחרים. כך, למשל, המשיב נצפה באירוע על ידי עדי ראיה (שאדי ויאסין). כן מפנה ב"כ המבקשת לאיכון שיחותיו של המשיב בשעה 19:58 ביום האירוע, ולפיכך לדעתה אין לקבל טענתו כי שהה במקום אחר, ואין לקבל את הסברו כי הפלאפון שלו נגנב.

הסניגור לעומת זאת טוען כי אף אם ישנן סתירות בהודעת המשיב במשטרה, כשם שישנן סתירות לגבי האחרים, אולם יש לזכור כי בית המשפט (כב' השופט זילברטל) דן בכל הראיות שבתיק החקירה ואף הוא קבע כי ישנן סתירות בהודעותיהם, אולם נקבע שעוצמת הראיות אינה מספקת. כב' השופט זילברטל ניתח בפירוט רב את חומר הראיות, שהוצג אף לפני בדיון דכאן, ובהחלטתו (החובקת 45 עמודים) מנתח בית המשפט את חומר הראיות, ובהעריכו את הראיות מציין הוא, בין היתר כדלקמן:

" למקרא האמור לעיל, לא ניתן שלא להגיע למסקנה, כי לשני הצדדים קשיים לא מעטים. מסקנתי היא, שבידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים, אם כי עוצמתן של הראיות אינה גבוהה, דבר המשליך על שיקולי המעצר, כפי שיפורט להלן.